אודותיי

אומרים שמטפל טוב הוא מטפל שבעצמו חווה אתגרים ומשברים קשים ויצא מהם מחוזק.

נולדתי בפ"ת למשפחה דתית-מסורתית, כבת אמצעית בין 7 בנות. כבר אז הייתי צריכה להתמודד עם המקום שלי בתוך המשפחה, שהייתה קשת יום. ההורים עבדו כל היום כדי לדאוג לפרנסת המשפחה, החינוך היה נוקשה ולמעשה גידלנו אחת את השנייה ולא חווינו ילדות.
יצאנו לחיים עצמאיים עם ערכים טובים ועם ההבנה ש"אם אין אני לי – מי לי".

נישאתי בגיל 18.5, ילדה בגוף של אישה. ילדה מהפריפריה שלא ידעה הרבה על העולם בחוץ.
יצאתי ללימודי הוראה (שהייתה אהבת חיי מאז ומתמיד) ולאחר שסיימתי את לימודיי עברנו לרמת הגולן והיינו בין מקימי קיבוץ אורטל, שם עבדתי כמורה שכירה בגליל העליון.

לאחר שנה עזבנו ועברנו להתגורר בקיבוץ שבו לימדתי, למשך עוד 4 שנים.  בשלב זה הרגשתי בשלה להיות אמא  אך הדבר לא היה פשוט ולא קל, עברתי טיפולי פוריות קשים במשך 5 שנים, ללא תוצאות. החלטתי להרים ידיים ולקבל את העובדה הזאת שלא אהיה אמא ולחיות איתה בשלום.
חיי הנישואין שלי לא היו מספקים. הרגשתי די בודדה, עם חוסר תקשורת והבנה מהצד השני וכל יום שעבר חשתי מרוקנת ולא מאושרת, למרות שמבחינה מקצועית ממש פרחתי.

ואז הגיעה הנסיעה לברזיל. בשנת 1982, בדיוק בתקופה שהאימוץ שם היה בשיאו, אימצנו ילדה מדהימה ובמקביל עבדתי בבית הספר היהודי כמורה לעברית וכמנהלת המחלקה ללימודים עבריים, מלמדת באולפן, ועוסקת בפעילות קהילתית…מן הסתם נרשמנו לאימוץ ילד נוסף.

כשהבת שלי הייתה בת 4 קיבלנו קריאה מהשירות למען הילד לבוא ולקבל את הבן…זה קרה כשנישואינו כבר עלו על שירטון, כשכבר היינו בתהליכי גירושין, כשהמצב ממש לא היה טוב, אך הופעל עלי לחץ והחלטתי כן לקחת על עצמי לקבל באהבה ילד נוסף למשפחה.

וכך מצאתי את עצמי גרושה,  עם ילדה בת 4 וילד בן 5 חודשים, ויתרתי על מזונות, רכוש וכל דבר אחר ויצאתי עם שני ילדים קטנים, והבגדים שלגופי – והתחלתי בגיל 33 את חיי מאפס.

לאט לאט ובקשיים רבים התחלתי את חיי שוב, אוספת את השברים, נעזרת בחברים טובים ובכל מי שהציע עזרה.  הוריי סייעו לי לנהל בית, קריירה, ולהיות אבא ואמא לילדים,

במשך השנים הקשר של האבא עם הילדים שלו התרופף, והוא פשוט יצא מחייהם. זוהי דרכו ובחירתו ולמעשה כל השנים האלה ועד היום, בכל מה שקשור לילדים התמודדתי לבדי.

בנחישות, בעבודה סביב השעון נשארתי בברזיל עד שנת 1998 כשאני עושה את המיטב, כדי להעניק לילדיי כל מה שרק יכולתי כדי שלא יחסר להם דבר.

ב – 1998 חזרתי לארץ, הייתי כבר בת 43, שוב על מזוודות, עם 2 ילדים שלא חיו מעולם בארץ, בקושי דוברי עברית, ילדים שנתלשו מהחברים, מברזיל ומכל מה שהכירו שם, ואביהם בחר להישאר ולחיות שם. שוב התחלתי מאפס.

הורי עשו את הכל כדי לעזור לנו להתחיל חיים חדשים אך לילדיי היה מאוד קשה פה, עם משבר קליטה, דיכאונות, קושי להיקלט בבתי ספר, קשיים חברתיים – כעס ותסכול על המעבר הזה, ובשבילי זה היה פשוט לעבור שבעה מדורי גיהנום, אך ידעתי שזה צעד חשוב ושהגיע הזמן לחזור לארץ.

בחיי קרו  שני  דברים מאוד משמעותיים, הדבר הראשון – חודשיים לאחר חזרתי ארצה הכרתי את בן זוגי לחיים(בעלי כיום)  והדבר השני שקרה ריסק את הכל לרסיסים – חליתי בצהבת B , והייתי מאושפזת במצב קשה ובסכנת חיים במשך 3 שבועות בבידוד!!!

כשהחלמתי, עבדתי 13 שנה בחברה לייעוץ ביטחוני כמזכירה בכירה, ואז הנשמה שלי צעקה הצילו…חיפשה את המשמעות, את ההבנה של מה שהיוו עבורי כל השיעורים והאתגרים שחוויתי בחיי. חיפשתי תשובות, אמיתות, הבנות ותובנות, בלעתי ספרי מודעות, רוח, פילוסופיה, דתות, ריפוי גוף-נפש ובמקביל התחלתי לעשות קורסים, החל מרייקי, תקשור, קבלה ועוד. עד שהבנתי שהייעוד שלי הוא להמשיך ולהיות מורה. מורה לדרך, להראות לאנשים שכל משבר, אתגר או קושי – זו הזדמנות מצויינת למנף את עצמנו, שאני עשיתי זאת!!!
וכך החלטתי להפוך את זה למקצוע.

מה שמייחד אותי כמאמנת ,וזה בהחלט הבידול שלי, זו היכולת להתאים לאנשים פתרונות שונים ומענה כולל בהתאמה לצרכים שלהם, בכל הרבדים: פיזי, רגשי, נפשי ורוחני.

ברשותי מגוון כלים ייחודיים ושיטות טיפול מגוונות אותם אני מתאימה אישית לכל מתאמן ומתאמן.

ההגדרה "אימון אישי רב תחומי" מכילה בתוכה קשת של שיטות טיפול, טכניקות וכלים יישומיים ואפשרות לצאת למסע של גילוי עצמי, להבין, לחקור, לחיות במודעות ולרפא את כל המקומות הכואבים.

גיליתי שהאימון האישי למעשה מכיל בתוכו הכל.
(הראייה שלי היא הוליסטית – ההסתכלות על האדם כמכלול של רבדים שבהם הוא מתקיים – הפיזי, הרגשי, הנפשי והרוחני ולכן ההתמקדות היא יותר בדרך מאשר במטרה)

בנוסף אני מרצה ועורכת סדנאות למודעות והתפתחות אישית, ערבים חווייתיים באמצעות קלפים בפורמים שונים, מרכזים קהילתיים, ארגוני נשים, מתנ"סים ובהזמנה מיוחדת גם ערבים פרטיים.

רואה בעבודתי סוג של שליחות והגשמת יעוד-  חיבור אנשים לאמת ולאותנטיות שלהם.